החלטה בתיק ת"א 30855-12-10

תביעות שאוחדו והועברו לטיפולי מידיה של כב' השופטת ע. רביד, עקב שינויים בסדרי העבודה.

בפני בקשה לקביעת התיקים להגשת סיכומים בכתב למתן פסק דין חלקי.

בטרם הכרעתי בבקשה, ראיתי לנכון לתאר בקצרה, ככל האפשר, את תולדות התביעות:

1.         בשנת 2004 התקשר בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: " הבנק") בהסכם שכירות עם בעלי הנכס, חברת א.צ. ברנוביץ' - נכסים והשכרה בע"מ (להלן: " ברנוביץ'") המחזיקה ב75% מהבעלות בנכס וחברת נכסי א.ד.ל (1984) בע"מ המחזיקה ב25% מהבעלות בנכס, להשכרת נכס ברח' יפו 29,למטרת סניף בנק (להלן: " ההסכם הראשי").

2.         כלפי ברנוביץ' ניתן צו פירוק ומונה לה כונס נכסים זמני, הוא עוה"ד אברהם ישראל (להלן: " הכונס").

3.         בסעיף 11(ג) להסכם הראשי נכתב: " למרות האמור בסעיף קטן (א) לעיל, יהיה רשאי השוכר להשכיר את המושכר או חלק ממנו בשכירות משנה או להעניק רישיון שימוש במושכר, גם למי שאינו נזכר בסעיף קטן (ב) לעיל, בהסכמתו בכתב ומראש של המשכיר, והמשכיר לא יסרב לתת את הסכמתו אלא אם יש לו נימוקים סבירים לכך. בכל מקרה, יישאר אחראי השוכר לכל התחייבויותיו כלפי המשכיר בהתאם להסכם זה".

4.         בשנת 2008 החל הבנק לנהל מו"מ עם שוכרי משנה פוטנציאליים.

נציגי חברת אהליהב 2002 בע"מ (להלן: " אהליהב") התקשרו עם הבנק והבהירו כי ברצונם לעשות שימוש בנכס לצורך הקמת דוכנים לממכר מוצרי יודאיקה.

5.         הבנק הודיע לכונס הנכסים כי בכוונתו להתקשר עם אהליהב בהסכם שכירות משנה לתקופה שלא תחרוג מתקופת הסכם השכירות הראשית (להלן: " הסכם המשנה").

6.         כונס הנכסים סירב לאשר את הסכם המשנה. זה דרש פרטים והבהרות מאהליהב והפרטים שסופקו הפיסו דעתו. כן טען, כי נודע לו שאהליהב מתעתדת להשכיר את הנכס בשכירות משנה נוספת, לחברת זארה ישראל וכי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם ההסכם הראשי.

7.         בסוברו כי הכונס לא פעל כשורה כאשר סירב לאשר ההסכם, חתם הבנק ביום 17.2.09 עם אהליהב על הסכם לשכירות משנה של הנכס החל ביום 1.8.09 ועד ליום 30.8.14.

8.         במקביל נמשכה ההתכתבות בין הכונס לבין הבנק ואהליהב, במסגרתו חזר הכונס על סירובו לאשר ההסכם וכן דרש פרטים ומסמכים שונים אודות אהליהב (כך, למשל, בתאריכים 26.2.09, 2.3.09 ו - 15.3.09).

9.         ביום 16.8.09 נמסרה החזקה במושכר לאהליהב.

10.        משסרב הבנק לבקשת אהליהב להפחתה בדמי השכירות, חדלה אהליהב מתשלום דמי השכירות עבור החודשים אפריל-יוני. ובחודש יולי ניסתה להעביר לבנק דמי שכירות עבור חודשיים, אלא שלהעברה לא היה כיסוי בחשבונה. עבור מאי 2010 שולמו 56,712 ש"ח בלבד ובגין החודשים יוני-דצמבר 2010 לא שולם דבר.

11.        ביום 27.12.10 הגיש הבנק תביעה בתיק 30855-12-10 בסדר דין מקוצר, לתשלום דמי השכירות לחודשים מאי-דצמבר 2010. התביעה הועמדה על סך של 866,469 ש"ח כולל הפרשי הצמדה ומע"מ כדין והוגשה נגד אהליאב 2002 בע"מ, הלל סילבר ויודה זילבר (להלן: " תביעת הבנק").

12.        ביום 26.9.11 ניתנה הרשות להגן ונקצבו מועדים להגשת ראיות.

13.        הבנק הגיש תצהיריו ביום 2.1.12, הצד השני לא הגיש תצהירים עדיין

14.        ביום 17.1.12 הוגשה במסגרת תא 24264-01-12 תביעת אהליאב נגד הבנק, שהועמדה על סך 2,046,923 ש"ח (להלן: " תביעת אהליהב"). סכום התביעה מורכב מדמי שכירות ששולמו לבנק, מהפסד רווח פוטנציאלי מעסקת שכירות המשנה של אהליהב עם חברת זארה ישראל וכן פיצוי בגין הפרת ההסכם. זאת, מאחר ולטענת אהליהב, על אף שרצתה בהשתכללות ההסכם, עמד הנכס ריק מבלי שהיא מחזיקה בו, לאור סירוב הכונס שסיכל את העסקה. משלא ניתנה הסכמתו של הכונס בשם בעלי הכנס להסכם, בטל ההסכם ומבוטל מעיקרו, שכן הבנק נעדר כח קנייני משפטי ו/או חוזי לבצע השכרת משנה ללא הסכמת בעלי הקרקע ולמעשה, הזכויות לא נמסרו על ידו מעודן לאהליהב.

היה על הבנק לעתור לבית המשפט נגד הכונס.